המחאה בארה"ב סחפה אחריה מיליונים שיצאו לרחובות, הפגינו והציפו את הרשתות החברתיות בפוסטים ויצירות.
איך צבע מסוים גורם לכל כך הרבה מהומה ושנאה כלפי בעליו? וגורם לאנשים מסוימים לאבד את זה ולהתייחס בגזענות וזלזול כלפי קהילה שלמה רק לפי צבע עורה.
בתור אישה בדואית ערביה מוסלמית, שילוב כל התארים הללו בנוסף לצבע עורי החום חישל ועיצב את האישיות שלי וגרם לי להזדהות איתם יותר.
חוויתי המון סטריוטיפים גם מהקבוצה האתנית שלי שמשבחת את האשה הבהירה ופוסלת את הכהות… חברה שקשה להיות בה יוצא דופן ושונה במחשבה ובדעות שלך.
ועד לשוק העבודה שפסל את קורות החיים שלי שנים רבות בגלל שם משפחתי.
כמובן שתמיד יש יוצאים מהכלל וזכיתי להכיר אנשים טובים ויוצאי דופן.
הדרך של המוח להתמודד עם האחר – דעה קדומה
על פי מחקרים פסיכולוגיים רבים, בני האדם "מקטלגים" הכל במוחם מאוכל וחוויות עד לבני אדםזה יכול להיות לפי עדתם, סוג שערם אפילו וכמובן צבע עורם..זה מאפשר להם להגיע לפתרון בעיות או מענה מהיר לסיטואציות מסוימות במהירות, למשלבואו ניקח את תחום האוכל, אנחנו נוטים ללכת על המוכר ולא לנסות דברים חדשים אבל במקרה שאין ברירה אנחנו פותרים את הבעיה על ידי שליפת מידע מהיר לפי מראה המוצר האם העיצוב שלו מראה שזה מוצר טעים, יוקרתי או זול.
זה לא תמיד נכון כמובן אבל אותן הסטיגמות והסטריוטיפים מיושמים על בני אדם,כל מי שלא שייך לקבוצה האתנית שלנו סביר להניח שיש לנו עליו כבר דעות קדומות,בין אם זה על אשכנזים, מזרחים, אסיאתים, ערבים או אתיופים.
מתי דעה קדומה הופכת לגזענות?
כשפועלים לפי אותם סטריוטיפים ודעות קדומות באלימות פיזית או מילולית, הדבר שקרה בארה"ב וזיעזע את העולם כולו, הוא גזענות מובהקת
הידעתם שאנשים שחווים גזענות מילולית מפעילים את אותו איזור במוח של חווית אלימות פיזית?
נקודת אור
- מה שיכול לגרום לדעה קדומה להפוך לחיובית, זה להכיר קודם כל את הדעות של עצמנו, כדי למנוע מזה לפגוע במישהו.רושם חיובי מאדם ששייך לקבוצה שונה הופך גם כן לדעה חיובית מכלל הקבוצה.
- ייצוג הולם לכל שכבות החברה באמצעי המדיהיש כאלה שיקראו לזה אפליה מתקנת, אבל זה בהחלט משפיע על החברהבתקופה האחרונה המון פרסומים, ספרי ילדים, סדרות וסרטים משתמשים בדמויות צבעוניות יותר שזה מופלא בעיני
אם ניקח למשל את הקמפיין של בייביסיטר השימוש בדמויות ברירת המחדל של תינוק בלונדיני מקשה להתחבר למותג
האגיס לעומת זאת הבינו את זה מזמן…
ובסוף לדעתי התקווה נמצאת אצל הילדים, שפחות חשופים לזה כמונו הגדולים, ברגע שיקבלו את האחר מצפה לנו עתיד טוב יותר.
